לפני זמן מה, אמא יצאה לסיור בתערוכה מיוחדת במינה שלראשונה מוצגת בארץ בתחום האומנות ההיסטורית-ויקטוריאנית. מאז ומתמיד אמא עסקה והתעניינה באומנות ומוסיקה. כישורי הציור שלה נפרסים על פני קשת רחבה- צבעי שמן, פסטל, פחם, מים, אקריליק. היא ניחנה בשמיעה מוזיקלית (מה שמייתר את אפליקציית SHAZAM בקרב בני המשפחה) שבאה לידי ביטוי בין היתר ביכולות נגינה מרשימות על פסנתר, גיטרה, חלילית ועוד.
כיוון שאת אבא, תערוכות מסוג זה פחות מעניינות, ניצלתי את ההזדמנות והצעתי לו שבזמן היעדרותה נוכל ליצור כמה שעות של זמן איכות בפעילויות שונות.
פרסנו לוח שחמט. אחד פתח ספרדית, השני איטלקית. המשכנו במסעות הכלים וככל שנקפו הדקות הכלים הוצאו זה אחר זה מחוץ לזירה. כל אחד מאיתנו מנסה אסטרטגיה אחרת והאיום על המלך של היריב הולך וגובר. המוח מתאמץ לגבש את רצף המהלכים העתידיים ככל האפשר בהתחשב במסעות השונים של היריב כך שכמות הצירופים של המסעות רבה מאוד. שנינו מדוייקים- אבא מהנדס מכונות ואני רואה חשבון, אולם היכולת לגבור על היריב תלויה באסטרטגיה דינאמית מותאמת מצב אך לא פחות מכך בשמירה על ריכוז גבוה ומתמשך. שניה אחת של חוסר ריכוז כל המשחק יכול להתהפך. איש המכונות הכריע את איש הכספים, לחצנו ידיים כג'נטלמנים והחמאתי לאבא שרוח הלחימה שלו רק הולכת וגוברת עם השנים ולא מפסיק להפתיע אותי במהלכים מורכבים. ממנו למדתי לשחק לפני כשלושה עשורים, ואם כבר להפסיד אז מולו. אבא השיב לי בחיוך מנחם שהתוצאה לא הכי חשובה אלא הדרך ודה פקטו שנינו ניצחנו. את הטעם לדבריו אסביר בהמשך.
ממשחק המלכים הרווי בחשיבה אסטרטגיה והתאמתה לשינויים המתחוללים בזירה המשכנו את זמן האיכות בלימוד סוגייה מעניינת בתלמוד הבבלי. התלמוד כידוע רווי בפולמוסים ושיטת האמוראים היתה ללבן את דברי התנאים מכל צד אפשרי עד לכדי זיקוק הנושא עליו התווכחו על מנת שניתן יהיה לפסוק הלכה למעשה. שיטת הפולמוס מורכבת ומרתקת כאחת. הלומדים נדרשים להלך בין שיטות האמוראים, לצרף כחוט השני את הטעמים שלהם ולהבין כיצד בית המדרש החליט להכריע בסוגייה הנידונה. בלימוד הגמרא הלומדים נדרשים להתאמץ בהבנת הסוגייה וזאת לאחר שעברו את משוכת השפה הארמית.
אין עוררין כי התלמוד הוא אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר שהוליד העם היהודי באוהלה של תורה ועצומה החוכמה הגלומה בה. בוודאי ובוודאי לא צריך להביא תימוכין לכך ממדינות העולם, יחד עם זאת מעניין לדעת (ואולי להיות מופתעים) שמיליוני בני אדם במזרח הרחוק שאינם יהודים לומדים את התלמוד בין היתר מתוך סקרנות להבין מאין שואב העם היהודי את חוכמתו – יעיד על כך העם הקוריאני. להלן קישור לכתבה
כשסיימנו את לימוד הסוגייה אבא סיכם שרצנו באותו היום מרתון יחד בעודנו יושבים על הכיסאות. גוף שמצליח לרוץ מרתון הוא גוף של ספורטאי מיומן שמסוגל לייצר איזון בין הגוף והנפש, לגבור על קושי פיזי ונפשי כדי להגיע לקו הסיום. את המרתון הזה עשינו יחד למוחנו במשחק השחמט ובלימוד התלמוד ואין מתנה טובה יותר למוח מאשר לאמן ולחדד אותו כדי לשמור על צלילות הדעת והוא אשר ישפיע בין היתר גם על איכות חיינו.
זה גם הניצחון שאבא ציין בסיום המשחק- "התוצאה חשובה פחות, מה שחשוב הוא שאימנו את המוח, וזהו הניצחון של שנינו היום".
כשאמא חזרה מהתערוכה וסיימה לספר את כל החוויות בעודנו יושבים סביב השולחן העגול, שאלה מה הספקנו לעשות בזמן היעדרותה והשבנו לה שבדיוק סיימנו מרתון וכעת אנו מסדירים את הנשימה…
שלכם ואיתכם,
יובל גבאי.
