מביא בפניכם פעילות מעשירה, מהנה וטעימה של חצי יום עם הוריי באיזור המרכז, שכללה:
- טיול בחיק הטבע בשני איזורים סמוכים
- סיור באתר מורשת.
- סגירת היום בארוחה במסעדה.
לפני זמן קצר הוריי היקרים פנו אלי עם משאלת לב קטנה וביקשו לצאת לטיול קצר באופן ספונטני בחיק הטבע באזור המרכז. בקשתם היתה מאוד ברורה- אנו בעונת מעבר ועוד ימים ספורים מזג אוויר ישתנה מקצה לקצה והחורף ממשמש ובא.
תוך דקות ספורות העליתי מספר אפשרויות וסיכמנו לצאת לפנינת טבע קסומה באזור קרוב לביתם המשלב טבע ומורשת. אומנם אין בה מעיין נסתר או נווה מדבר ייחודי, אך הקרבה לבית, מסלול הליכה נוח, נופים מרהיבים לכיוון מרכז הארץ בצד האחד ומנגד נופי השומרון- שכנעו אותנו להתארגן בזריזות ולצאת לטבע.
אספתי את הוריי מביתם ונסענו בשעות הבוקר המאוחרות ליער "קולה" השוכן דרומית לעיר אלעד. מדובר על יער קק"ל שמטופח בשיתוף עיר זו והמועצה האיזורית חבל מודיעין.
את הרכב החנינו למרגלות אתר הנצחה של חטיבת לוחמי אלכסנדרוני ובהליכה קצרה של כ- 50 מטרים עלינו לגבעה שבשיאה ניתן לצפות לעבר נופים מרהיבים.
אבי שהיה קצין שיריון במלחמת יום הכיפורים ולחם בעוז רוח לצד לוחמים רבים התרגש לקרוא על מורשת הקרב המתיש שהתרחש ביולי 1948 כחלק ממלחמת העצמאות על מקום האסטרטגי זה שבסמוך לכפר העתיק "קולה". בקרב זה חטיבת אלכסנדרוני, כפי שחרות על אבן גולה, איבדה עשרות לוחמים בניסיונות לכבוש את היעד ולהחזיקו לאורך זמן עקב לחימה עיקשת של הלגיון הירדני. היעד נכבש והוחזק סופית לאחר שפלוגת טנקים נחלצה לעזרת לוחמי חיל הרגלים.
אבא החל להעלות זיכרונות מקרבות מלחמת יום הכיפורים בשנת 73' תוך ציון פרטים רבים כאילו התרחשו לא מכבר והוא כמעיין המתגבר מוסיף זיכרון אחד למשנהו ומסכם בקצרה שככל הנראה קרב קולה היה אחד מיני קרבות רבים בשנת 48' ולעתיד לבוא בו שיתוף פעולה של חיל השיריון וחיל הרגלים הכריע את הקרב ותעיד על כך בין היתר גם מלחמת יום הכיפורים בה איבד רבים מחבריו, מפקדיו ופקודיו.
אמא ואני גמענו בשקיקה כל זיכרון, סיפור ומורשת קרב שאבא סיפר ודומה היה שלאור סיפורי הגבורה המשפט "האדם שבטנק ינצח" קיבל משנה תוקף. לדבריה הסיפורים הקולחים של אבא והעלאת זיכרונות המלחמה הם רגע יחסית נדיר והוסיפה שכנראה יום שימשי נעים בטבע, נוף פסטורלי ובו אתר מורשת הכשירו את התנאים להעלות את שטף הזיכרונות.
לאחר סיפורי המורשת, יצאנו למסלול הליכה הנקרא "שביל בעקבות הלוחמים" (ע"ש לוחמי חטיבת אלכסנדרוני) שחוצה את היער ומגמתו ירידה, נוח ונגיש לכל המשפחה באורך של כ- 2 קילומטרים. את המסלול הכשירו תלמידים מבית ספר איזורי והוא אחד מבין מספר מסלולים שהיער מציע.
נשמנו את הטבע בהתגלמותו, שמענו ציוץ הציפורים, נהנו מסבך צפוף בשולי המסלול ושמיים תכולים.
היות והיום עוד גדול לפנינו, מזג האוויר לטובתנו וניכר היה שכוחם של הוריי עוד במותניהם- שאלתי אם הם מעוניינים להוסיף נקודת ציון נוספת בקרבת מקום שניתן להגיע אליה באמצעות רכב. ההורים אהבו את הגמישות המחשבתית ותפסו את הרעיון בשתי ידיים. וכך, תוך 20 דקות הגענו ליישוב פדואל שבקצהו נקודת תצפית מרהיבה על מישור החוף הנקראת "המרפסת של המדינה".
ביום עם ראות טובה ניתן לראות מחיפה בצפון ועד לאשקלון בדרום. ישבנו במצפה דקות ארוכות ובאמצעות משקפות שהועמדו לרווחת המטיילים ניסינו לאתר את ערים ומבנים משמעותיים בהתאם לתרשים שהוכן עבור המתצפתים. יכולנו לעמוד עוד דקות ארוכות אלמלא החלו עננים להיעבות בשמיים ולרמוז על משבי רוח קרירים הצפויים לנו בקרוב. זה היה האות עבורנו לסיים את ההנאה הצרופה שכפי שאמא סיכמה היתה כפולה ומכופלת- גם יציאה ספונטנית לטבע וגם בקרבת מקום לבית.
חזרנו לרכב ומשם נסענו לאכול ארוחת צהריים במסעדה ותוך 4 שעות מרגע היציאה מהבית החזרתי את ההורים לביתם ובדרך כבר דיברנו על היעד הבא.
שלכם ואיתכם,
יובל גבאי.
